מי שרוצה להנציח את תולדות חייו, או אפילו את סיפור החיים של יקיריו, ולהעלות על הכתב את סיפור משפחתו - אל לו לחכות, משום שהזמן עובר, ואיתו מתעמעם הזיכרון, המסמכים מתיישנים ומידע יקר ערך הולך לאיבוד. רבים בינינו בהגיעם לגילאי 60-70-80, נולד בהם הצורך להשאיר לילדיהם ולנכדיהם את סיפור חייהם הייחודי, את המורשת האישית שלהם.
הדרך לעשות את המעשה הזה יכולה לקבל צורות רבות. יש המעדיפים סדרה של סיפורים קצרים, אחרים רואים זאת כאלבום תמונות מהודר, ורבים מעדיפים ספר ביוגרפיה, הבנוי פרקי חיים ומשולב בתמונות היסטוריות.
קיימים כיום בישראל אנשים רבים המתמחים באיסוף של פיסות ההיסטוריה המשפחתית שלכם ועיבודה עד למוצר סופי - ספר או סרט. רוב האנשים מעדיפים הפקת ספר ביוגרפי, שמשאיר לדורות הבאים במשפחה תיעוד בעל משמעות רגשית עמוקה.
כותב מקצועי יכול לסייע לכם בכתיבת סיפור החיים שלכם, של הוריכם, או של אדם קרוב לכם. גם אם אתם חולמים להפיק ספר זיכרון ליקירכם, או להפיק ספר המוקדש לאירוע משמח: יובל שנים, יום הולדת עגול, אירוע משפחתי. בתהליך זה נאסף החומר הגולמי: תמונות, תעודות, קלטות, טקסטים מוקלדים. הסיפור אישי מקבל טיפול ייחודי שבמסגרתו בוחרים יחד את הסגנון, הפורמט וההיקף של הספר. עלות ההפקה משתנה כמובן בהתאם להיקף עבודת התיעוד, העריכה, העיצוב ועלויות הדפוס.
לדוגמה מעט על הספר החדש "חלוץ מברלין וחלוצה מצנעא":
בארצנו הקטנטונת לא נדיר למצוא זיווגים מעורבים מעדות השונות, אך הזיווג המתואר בספר זה הוא ייחודי, בעיקר בשל האישיות של בני הזוג, בחור יוצא גרמניה, יקה, ובחורה תימנייה. דן עלה לארץ כחלוץ מברלין בשנת 1935. רבקה הגיעה לארץ כילדה בת ארבע עם הוריה מתימן. דן ורבקה נפגשו כששניהם היו חלוצים צעירים בשנת 1937 ביישוב עין-שרה, ליד נהרייה. בספר מתוארות השנים הראשונות שלאחר נישואיהם, ימי החלוצים שהקימו את המדינה. אנשים שהקימו ישובים חדשים על אדמות טרשים, ימי התיישבות חומה ומגדל. הם חיו בצמצום רב, בזמנים שאידיאלים של הגשמה וחלוציות לא היו עדיין מילים ריקות מתוכן כמו היום.
להלן קטע ממכתב שכתב דן אל רבקה בשנת 1939:
"רבקל'ה קטנה שלי,
ראשית, אני הגעתי בשלום ב-7 בערב בעומר. חיכיתי בעפולה, חיכיתי בכפר-תבור לעגלה אבל סוף סוף ראיתי מרחוק את המולדת שלנו. יש אוהלים מגדל וסביב חומה, זה הכול. האנשים קיבלו אותי די יפה, והיו כאלה אשר ידעו על בואי. היום עבדתי לא קשה... לרוב האנשים יש עבודה: עם הטרקטור החדש, בבי"ס כדורי, בשמירה, בהקמת מקלחת ועגלון אחד ומטבח ומחסן, וחצרן, ומזכיר, ומנהל חשבונות וכו', כמו בקיבוץ... האנשים ממולדת עושים בדרך כלל רושם טוב ומתייחסים ברצינות למפעל. הם רובם גם מדברים עברית או לפחות יודעים די טוב... חוץ מאלה יש גם קבוצת אוסטרים, אשר חדשים בארץ ולא יודעים עברית. כמובן שהעבודה העברית סובלת מזה. אך רוצים פה לשלוח אותם להכשרה או בכלל כי עולים חדשים אינם חומר להתיישבות מושבית... האוכל בדרגה קיבוצית נמוכה, אבל צריך להתרגל מחדש. את החפצים הובלתי למחסן לסימון וקבלתי בחזרה... נדמה לי, שחומר הבחורות פה לא כל כך טוב כמו הבחורים, אבל זה גם לא חשוב, אני גם לא יכול לשפוט על זה. יש הרבה (חוץ ממני!!!) שדורשים את בואך מבחינת השפה... המכתב הזה קצת מבולבל! כתבתי הביתה וגם יומן ועכשיו מאוחר! בעצם יש כל כך הרבה לכתוב שאני לא יודע איפה להתחיל. בנוגע לביטחון אין מה לפחד. לכן תהיי שקטה רבקל'ה שלי ותדעי שאני חושב עליך יום ולילה!
אלפים נשיקות ועוד מעט שוב מכתב
רק שלך, דן"
********************************
הכותבת, רותי ליאור, היא אחת מאלה שמנסים לאפשר לכל אדם לספר את סיפור חייו, ובכך להעשיר את חייו, ואת חייהם של בניו, נכדיו וניניו. היא תשמח להיפגש אתכם, לשמוע על אופי הפרויקט שלכם ולהכין לכם הצעת מחיר.
רותי ליאור - כתיבת סיפורי חיים צוות כותבים, עורכים, מעצבים ומפיקים של ספרי ביוגרפיה, סיפורי-חיים, ספרי זיכרון והנצחה. טל: 09-7711592
אתר:
